תרשים 14 פיצול והשלכה: הם שונאים את ילדותם, ולכן מעבירים את זעמם אל “האחר”, כלומר היהודי
מיקום משגרי הרקטות של חמאס אינו רק טקטי — הוא פרברטי. בהוספת העדשה הלא-מודעת, ההתנהגות הקבוצתית הסדיסטיתשלהם חושפת שני דברים בבת אחת: ניצול לרעה של מקום כסטייה, וזעם של מי שלא הייתה לו ילדות אמיתית מעולם.
הם מגוננים על נפש שבירה. אף שהם עשויים לחשוב שהם בונים לקראת ניצחון, באופן לא-מודע הם בונים כדי לשחזר את הילדות. הם מאפשרים לנפשות תינוקיות לשמר פיצול — לחלק את העולם לטהור ועמא, משום שהם חשים רעילים עקב בושה כרונית, מבלי להתמודד אי-פעם עם החולשה או התלות שלהם-עצמם. מה שמוצג כמשמעת דתית הוא, למעשה, פגיעה רגשית המחופשתלדוקטרינה. הם שנאו את ילדותם, ולכן הם תוקפים באופן לא-מודע את מגרשי המשחקים הקהילתיים שלהם-עצמם, באמצעותמיקום משגרי הרקטות.
מסר מרכזי:
• הכירו בתקיה (taqiyyah) ובכתמאן (kitmān) כהגנות נפשיות, לא רק כטקטיקות הטעיה — שריון מפני תלות, כאבופגיעות.
• פרשו את הבחירות בשדה הקרב באופן אוטוביוגרפי: מיקום משגרי רקטות בקרבת מגרשי משחקים אינו רק אסטרטגיהאלא גם הודאה.
• זהו את סטיית המקום — מרחבי ילדים שהפכו לאתרי נשק — שבהם ההגנה הופכת לאיום.
• קראו את הזעם על ילדות שנגזלה, ביחס שהם נותנים לדור הבא; המחסור חוזר על עצמו באמצעות אלימות.
• הבינו שבתרבויות של בושה-כבוד-קורבן קיצוניות, צרכים שלא נענו אינם יכולים להיאמר; הזעם הופך לשפה היחידההמועברת קדימה. התעללות בילדים נפוצה.
• כמומחית להפרעת דחק פוסט טראומטי, אני מעריכה שמדריך לחייל יעזור לבין 5 ל-10 אחוזים מהסובלים, הזקוקים להביןמעמיק את הנפש הלא-מודעת של הג’יהאדיסט.
— ננסי הרטוולט קוברין, דוקטור לפילוסופיה
מדריך לחייל לפסיכוזה הג’נוסיידית של חמאס: הלא-מודע במלחמה הפסיכולוגית — מעבר לאידאולוגיה, לפני המילים




