מדריך החייל לפסיכוזה הג’נוסיידלית של חמאס: מעבר לאידאולוגיה, לפני המילים
כמומחית PTSD המתמקדת בנפש הטורף, אני מעריכה שמידע זה יעזור ל-5-10% מאלה הזקוקים להבין בפירוט את הטרור. בתורו, ידע זה ייצור אפקט גלים.
תמונה 16 הרעיון הפתולוגי של משחק — סטייה ג’נוסיידלית
הערת שדה / תצפית
חמאס ממקם משגרי רקטות ליד גני שיחוק, בריכות שחייה ובתי ספר לא במקרה, אלא כחתימה נפשית — תקפה על המשחקעצמו. אלו הם מקומות של שמחה, יצירתיות ואמון — כל מה שהם עצמם לא ידעו לעולם. בתרבות של בושה האוסרת פנטזיה, ילדים אולצים לתפקידים נוקשים; הדימיון קורס לאגרסיה.
המשחק הוא המקום בו הנפש לומדת להפריד בין פנטזיה למציאות, לבנות ביטחון עצמי, ולאהוב ללא אלימות. חמאס אינו יכוללסבול חירות כזו. בתי ספר הפכו למחנות, שרידים מנופצים, מגדלים קורסים. חמאס אינו נילחם רק בישראל — הוא נילחם בעצםהמשחק, ביכולתו האנושית לדמיין עתיד.
המסקנה
• להכיר שהזעם של חמאס נובע מקרעים מוקדמים בהיקשרות — פצע נפשי, לא תירוץ, אלא שורש הדחף להחריב.
• לזהות את חוסר היכולתם לראות אחרים כנושאי מחשבות וצרכים; לגביהם אנשים קיימים רק כחפצים שמישיים.
• לפרש את מיקום המשגרים בקרבת גני שיחוק כמלחמה פסיכולוגית — מתקפה על המשחק, השמחה והקשר האימהי.
• להבין שהמטרה העמוקה יותר אינה רק השמדה הפיזית אלא החרבת החיות עצמה — היכולת האדם לשמחה ולדימיון.
• להבחין בחמאס כתרבות משחיתה שמח — כזו שאינה יודעת לסבול הומור, אי וודאות, או אינדיווידואליות.
ד״ר ננסיהרטוולטקוברין


