איור 22: בני ערובה, דלק ומזון – שלושת המטבעות של קבוצה פסיכוטית הכלואה באימה ינקותית.
כמומחית לפוסט-טראומה המתמקדת לא רק בקורבנות אלא, באותה מידה של חשיבות, גם בנפש הטורף, אני מעריכה שמידע זה יסייע ל-5 עד10 אחוזים מאלה הזקוקים להבין את הטרור לפרטיו. בתורו, ידע זה ייצור אפקט מתגלגל.
רישום שדה / תצפית
קנאה וחמדנות הם שני מנועי הפסיכוזה של חמאס. בתרבויות מוערות של בושה-כבוד-קורבן, קנאה משמעה לתקוף – להרוס אתמה שיש לאחרים כדי שאיש לא ייהנה ממנו; חמדנות משמעה לזלול – לרוקן את האובייקט הטוב עד תום. שניהם נובעים מעיכובהתפתחותי ומכישלון להיפרד מהאם.
חטיפת בני ערובה חושפת את הפתולוגיה הזו בצורתה הטהורה ביותר. אף שבני הערובה משרתים מטרות טקטיות ונחשביםלנכסים, באופן לא מודע הם אובייקטים גנובים, שנתפסו מתוך קנאה והתמזגו עם החוטף בחזרה על המיזוג עם האם. ההחזקהמחליפה את הזהות: אם אני אוחז בך, אני קיים. המשאלה הינקותית להתמזג עם האם שבה ועולה כחטיפה קולקטיבית – אינטימיות סוטה המבלבלת בין שליטה לבין היקשרות.
אותו רעב נפשי מניע את זעקות חמאס לדלק ולמזון. הצבירה שלהם מתחת לבתי החולים ולמנהרות אינה רק לוגיסטיקה אלאהודאה – השלכה של דלדול נפשי ותלות. הם פושטי רגל רגשית, פועלים על ריק, קשורים לנצח לאם כמקור האספקה הדמיוניהיחיד. האב אינו אלא אובייקט מניפולטיבי לכבודה של אמו. האם תמיד חשובה יותר מהאישה. נישואים לנשים רבות, כמו חטיפתבני ערובה, משמרים מצב תמידי של מיזוג, כמו קביים לתמיכה. מה שהם מכנים “משבר הדלק” הוא זעקה פסיכולוגית אל מהשמעולם לא קיבל סיפוק. המנהרות מתחת לעזה הן גם מבצר וגם רחם – פרסקו מבטון של תודעות עצורות שיכולות רק לצרוך אתמה שאינן מסוגלות ליצור.
בין אם הם אוחזים בבני ערובה ובין אם הם צוברים סיוע הומניטרי, חמאס מבצע את אותו הטקסט הקדום: הקנאה תוקפת, החמדנות זוללת, וכל מה שהם נוגעים בו הופך לצואה. החמדנות שלהם אינה אסטרטגיה אלא סימפטום – מאמץ נואש למלא אתהריק שהותיר הפירוד הכושל. את מה שהם תופסים הם משחיתים, מבלבלים בין צואה לזהב, בין החזקה לחיים.
Nancy Hartevelt Kobrin, PhD
nancykobrin.org



