ב-13 באוקטובר בבלפסט אמר ברק אובמה על היהודים שהגיעו לארץ ישראל: “באופן מובן הם חיפשו מקלט. מה שגם אין להכחישהוא שהם לקחו אדמה מאנשים והגזימו. ואותם אנשים אמרו, באופן מובן: ‘זהו עוול, ואני רוצה את אדמתי בחזרה.’”
הקשיבו לאופן שבו המשפט בנוי. חציו הראשון מעניק ליהודים רחמים כפליטים. חציו השני לוקח מהם את ההיסטוריה שלהם. הואמעניק ליהודים אלפי שנות רדיפה, אך לא אלפי שנים בארץ. בגרסה של אובמה, היהודים מגיעים משום מקום, כזרים, ולוקחיםלעצמם. שלושת אלפים שנות חיים יהודיים בארץ נעלמות: ירושלים, חברון, צפת, טבריה, והקהילות שמעולם לא עזבו. מה שנותרהוא הדמות הישנה של היהודי כפולש.
מחיקה היא אקט נפשי לפני שהיא הופכת לאקט פוליטי. אנו מעלימים את מה שאיננו מסוגלים לשאת בתודעתנו. כשהמחיקהנאמרת ליהודים עצמם, היא הופכת לגזלייטינג: מבקשים מאיתנו לפקפק בהיסטוריה שלנו ולקבל את הסיפור עלינו כפולשים.
במאמרי על עבדול אל-סייד ואובמה עקבתי אחר גרסה אינטימית יותר של אותו מהלך: שני גברים שהסיפורים הפומביים שלהם עלילדותם משמיטים דברים. אל-סייד אמר בתוכנית Meet the Press שלמשפחתו אין קשרים לאחים המוסלמים. אחותו למחצה, אימאן עבד אל-האדי, כתבה אחרת. אדם שאינו יכול להודות במה שטמון במקורותיו שלו מכחיש בקלות את מקורותיהם של אחרים.
ב-24 באוקטובר, היום הראשון של ההצבעה המוקדמת בקלפי במישיגן, יעמוד אובמה לצד אל-סייד בדטרויט. במה משותפת אינההופכת את דבריו של האחד לדבריו של האחר. אבל היא מציבה בפני אל-סייד שאלה פשוטה: האם אתה מסכים שהיהודים “לקחואדמה מאנשים” ו”הגזימו”? הוא כבר נתן רמז. בעימות בשבוע שעבר, כשנשאל מי מהווה איום גדול יותר על אמריקה, ישראל אואיראן, השיב: “אני חושב ששתיהן הוכיחו שהן מסוכנות, כל אחת בדרכה.” עליו לענות עליה, ועליו גם לספר לבוחרים, במילותיושלו, את האמת על משפחתו.
את זה לפחות אנו יכולים לדרוש. צטטו את אובמה במלואו. הפנו את השאלה ישירות לאל-סייד, באירועים שלו, במכתבים ובשידור. וסרבו לאפשר לוויכוח על ישראל להתנהל כאילו אין ליהודים היסטוריה בארצם.
ננסי הרטוולט קוברין, PhD, היא פסיכואנליטיקאית וחוקרת בתחום המאבק בטרור, מתל אביב.
https://www.amazon.com/Nancy-Kobrin/e/B002RF9D5Y



