התחלתי לחשוב שוב על בן סלמאן בגלל המלחמה המתמשכת בממלכה. אני מקווה לפרסם קטעים קצרים על האופן שבו אפשר להבין את מנהיגותו.
כשמוחמד בן סלמאן היה בכיתה ג’, הוא התאמן להצגה בבית הספר. ביום ההצגה, כשאביו נוכח כדי לתמוך בו, הוא סירב לעלות לבמה. אביו התחנן והוא לא זז. קארן אליוט האוס מספרת את הסצנה לפי זיכרונו שלו, וקוראת בה הוכחה מוקדמת לנחישותו לפעול לפי האינסטינקטים שלו.
כשאני קוראת את זה, זה מזכיר לי פחד במה והתקפי פאניקה. איני יכולה לומר שזה מה שקרה, ואיני מאבחנת מרחוק. אבל אני שמה לב למה שפחד במה עשוי לכסות. שני ההורים רצו הופעה. ילד שמבקשים ממנו להופיע בשביל אמו ואביו הופך לאובייקט הנרקיסיסטי שלהם, מוצג בשבילם ולא בשביל עצמו. סירובו אומר, בדרכו של ילד, שהוא רוצה להיראות בזכות עצמו, עם צרכיו שלו. הוא אומר גם שהמבט מפחיד אותו, כי הקהל הוא העין המאשימה בכך שעשה משהו רע, כלומר בושה בצורה אחרת.
במרס 2018 דיווחה NBC News שיותר מתריסר גורמים אמריקאים, נוכחיים וקודמים, האמינו שהוא הרחיק את אמו, הנסיכה פהדה בינת פלאח אל-הת’לין, מאביו, המלך סלמאן, במשך שנתיים לפחות. הם אמרו שהיא הוצבה בשלב מסוים במעצר בית ושהמלך קיבל תירוצים. שגרירות סעודיה הכחישה. בן הובארד מוסיף שהיא הייתה אז אשתו היחידה שנותרה של המלך, שהמלך היה קשור אליה, ושבן סלמאן ויועציו אמרו בדרך כלל שהיא נמצאת בחו״ל לטיפול רפואי. בערך בזמן שסלמאן הפך למלך היא חדלה להופיע באירועי משפחה, ובני משפחת המלוכה האחרים הסיקו שבנה סגר אותה. יש שחשבו שהוא חשש שתפצל את המשפחה; אחרים לחשו שהיא משתמשת בכישוף שחור על המלך. גורמים סעודיים ראו בכל שאלה בנושא פגיעה חמורה בכבוד. שום דבר פומבי לא אישר את הסיפור ולא הפריך אותו, ולכן אני מתייחסת אליו כטענה ושואלת רק מה פירושו אילו היה נכון.
נתחיל בביטוי. לעצור פירושו להפסיק תנועה, והבית הוא המכיל האמהי. בן שמציב את אמו במעצר בית שולט בפסיכודינמיקה של כל המשפחה בכך שהוא שולט באישה שמחזיקה אותה יחד.
התירוץ הרפואי הוא השקר שאיש אינו יכול לסתור. בעל אינו יכול לדרוש את אשתו החולה בחזרה בלי להיראות כמי שמונע ממנה טיפול. הוא גם משאיר זקן קשור אליה בהמתנה ובתקווה. אני קוראת לזה אכזריות, מסוג שקט, כלפי אב שביקש את בת זוגו.
אנשי המערב שולפים את אדיפוס, אבל הצורה הערבית־מוסלמית היא תסביך ג’ודר, כפי שמכנה אותו עבדלוהאב בוחדיבה. ב״אלף לילה ולילה״ ג’ודר, בן דייג מקהיר, נשכר בידי מכשף מרוקאי כדי לפתוח אוצר. בדלת השביעית והאחרונה מופיעה לפניו דמות בצורת אמו ותובעת אותו: היא נשאה אותו, הניקה אותו וגידלה אותו. היא טוענת לצניעותה ואומרת לו שהוא מאכזב את הטיפול שבו גידלה אותו. המכשף הורה לג’ודר להפשיט אותה. בפעם הראשונה הוא עוצר במכנסיה, מרחמים, והשומרים מכים אותו. בפעם השנייה, כשהוזהר שהיא רק כישוף בדמותה, הוא דוחה את תביעתה, מפשיט אותה לגמרי, והיא הופכת לגוף בלי נפש. האוצר נפתח.
לשם עצמו יש קשר אמהי. ג’ודר הוא כתיב של המילה הערבית ג’וּד’ר (Jūdhar), עגל הפרה הפראית. המילון הקלאסי ״ליסאן אל־ערב״ מסווג אותו תחת השורש ג־ד׳־ר (j-dh-r), שמשמעותו המרכזית שורש או מקור: שורש של צמח, שורש של מספר, שורש הלשון, וכפועל — לעקור או לכרות. כך הגיבור נושא את האם בשמו, כצאצא של הפרה, והשורש שמתחתיו נוקב במקור שעליו להתמודד בדלת השביעית. בסוף הסיפור הוא אכן מנתק את עצמו מתביעתה. שום מקור שמצאתי אינו קושר את השם לעלילה, ולכן זו קריאתי שלי.
כך אני קוראת את הסיפור. בן הדייג שואב דברים מן המים, והנהר מתייבש כשהדלתות נפתחות, ולכן האוצר שמאחורי האם נקרא בעיניי כבודה וכרחמה. הפקודה לבזות אותה באה ממכשף אבהי, זר, ומבחן ג’ודר כולו הוא אם יוכל לשאת את תוכחת האם ולדחות אותה. מה שמניע את כל זה הוא בושה, לא אשמה.
המילה הערבית לדמות כזו היא שבאח (shabah), מן השורש ש־ב־ח (sh-b-h), שמשמעותו המרכזית דמיון. שבאח הוא צורה הנראית מרחוק ואין לדעת בוודאות מי היא, ומכאן רוח רפאים. אם בן מתייחס לאמו כאל דמות מדומה, דמות שתובעת אותו כאם וצריך לדחות, אין אם שיש לתת לה דין וחשבון. את כס המלוכה אני מוסיפה כפירוש שלי: אולי זה הכוח שממתין מאחורי הדלת.
המבט האמהי בתרבות הזאת הוא העין המאשימה של אם שהשתמשה בבושה ככלי בגידול בנה, משום שכך גודלה היא. בושה עוברת מאם לבת ולבן לאורך דורות, כפי שטענתי ב־”The Violent Brutality of Growing Up in a Shame-Honor Culture Predicated on the Destruction of the Maternal Bond”. העין שהוא חושש ממנה היא עין שהיא ירשה והעבירה הלאה בלי לבחור בה. הסתרתה אינה יכולה להסיר אותה, כי עד אז היא כבר בתוכו. גם משום כך במת בית הספר חשובה: קהל של זרים הוא אותה עין, מביטה, בממלכה שבה כולם כבר נתונים למעקב. ארגוןHuman Rights Watch ו־Citizen Lab תיעדו שימוש סעודי בתוכנות ריגול מסחריות כמו פגסוס נגד מבקרים, ו־HRW מדווח שהמעקב וההטרדה גברו אחרי עלייתו לשלטון.
קו שני עובר בתרבות. מעמדה של משפחה נשען על הטוהר המיני של נשותיה, וגופה של האם נושא את הכבוד הזה. הסתרתה מרחיקה אותו מן העין. המקורות מראים הסתרה, לא מיניות; לכן זו פרשנותי.
מוצאה מוסיף עובדה. פהדה משבט עג’מאן, ממשפחת אל־הת’לין, ובין אבותיה ראשי השבט רכאן ודיידאן בן הת’לין. בני עג’מאן היו אויבים ותיקים של בית סעוד. הם נלחמו באבן סעוד בכנזאן ב־1915, וב־1929 נהרג דיידאן לאחר תבוסת האיחואן בסבילה. בן שירש את בית אביו עשוי לשאת בתוכו את השושלת המורדת של אמו.
שייקספיר מעניק את הניגוד. המלט מכריח את אמו להביט במראה ולראות את עצמה. ליר, נשבר, קורא לאם שמעולם לא הייתה בחדר. אצל ג’ודר תביעת האם נדחית. הילד שלא רצה להופיע בשביל אמו ואביו הוא עכשיו האיש שמחליט מי רשאי לראות אותה, והוא אינו מראה לעולם את אשתו וילדיו.
ואז מלחמת החות’ים. מאז שקרסה הפסקת האש ביולי, טילים ורחפנים של החות’ים הגיעו לריאד, ומבנה של ארמקו בבירה ניזוק מרסיסים השבוע לאחר ניסיון תקיפה. הוא יכול לעצור נסיכים בריץ־קרלטון, כפי שעשה ב־2017, ולפי הטענות, גם את אמו. החות’ים הם שיעים זיידים, לא קרובי משפחה שלו, והם אינם מגיבים לכלי השליטה של המשפחה. כל מכה שעוברת מזכירה לו שהבית שאטם אינו אטום.
מקורות:
https://www.nbcnews.com/news/world/u-s-officials-saudi-crown-prince-has-hidden-his-mother-n847391
https://www.tpr.org/2018-03-15/saudi-crown-prince-is-hiding-his-mother-u-s-officials-say
https://en.wikipedia.org/wiki/Fahda_bint_Falah_Al_Hithlain
https://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Kanzan
https://en.wikipedia.org/wiki/Dhaydan_bin_Hithlain
https://www.bookrags.com/ebooks/3440/71.html
https://www.bookrags.com/ebooks/3440/72.html
https://arabiclexicon.hawramani.com/%d8%ac%d8%b0%d8%b1/?book=10
https://foreignpolicy.com/2018/10/19/the-kingdoms-hackers-and-bots-saudi-dissident-khashoggi/
https://www.democracynow.org/2019/11/7/former_twitter_employees_charged_with_spying
https://www.aljazeera.com/news/2026/11/8/saudi-arabia-intercepts-houthi-missiles-targeting-riyadh-eastern-province
Karen Elliott House, The Man Who Would Be King, p. 17
Ben Hubbard, MBS: The Rise to Power of Mohammed bin Salman, p. 58
Abdelwahab Bouhdiba, Sexuality in Islam, p. 228
ד״ר ננסי הרטפלט קוברין היא פסיכואנליטיקאית מתל אביב וחוקרת בתחום המאבק בטרור.
https://www.amazon.com/Nancy-Kobrin/e/B002RF9D5Y



