פרק שש בספרה של קארן אליוט האוס, The Man Who Would Be King, נקרא “Women Win” (”נשים מנצחות”), והיא פותחת בטענה גדולה: “מוחמד בן סלמאן סיים במידה ניכרת את תלותן של נשים בגברים.” אני לא משוכנעת. אני כן מאמינה שהשינוי יבוא דרך הנשים. נשים נוהגות עכשיו, עובדות ושומרות על הכנסתן, ובת שש עשרה אומרת לאביה: “אני אצליח יותר ממך.” אבל בעמודים שקראתי יש מעט על מה שזה עושה לגברים ולמבנה הפטריארכלי שמעליהם. האסוציאציות הפסיכואנליטיות שלי, לאור הפסיכולוגיה ההתפתחותית, אומרות שזו ויטרינה, ציפוי דק על מבנה שלא זז. גישה מלמעלה למטה כמו זו של יורש העצר עוזרת רק קצת. הבעיה עמוקה הרבה יותר.
התפילה על הגמל: פיצול והשלכה
האוס מצטטת את התפילה שהחתן אומר בליל הכלולות, אותה תפילה שמורים לו לומר כשהוא קונה גמל: “אללה, אני מבקש ממך את הטוב שאליו הטית אותה, ואני מחסה בך מהרע שבתוכה ומהרע שאליו הטית אותה.” האישה היא רכוש שיש בו רע. מאחורי התפילה הזאת עומד רעיון הפיתנה(fitna), האישה כמקור לפיתוי ולהפרת סדר, שגופה מאיים על הסדר החברתי ולכן יש לכסות אותו, להפריד אותו ולשמור עליו. זהו פיצול והשלכה בצורה תרבותית. האם מתחלקת לטובה, זו ששרתה, ולרעה, זו שמפתה, והתשוקה של הגבר מושמת בתוכה, שם אפשר להישמר ממנה. השמירה נקראת הגנה. ילד שגדל בתוך התפילה הזאת לומד מוקדם מאוד לפחד מהגוף שנשא אותו. כתבתי על תרבות הבושה והכבוד שבה הקשר האימהי נהרס, והתפילה הזאת היא אחד מטקסיה היומיומיים. צו שמתיר לנשים לנהוג אינו נוגע בה.
ויטרינה: עצמי כוזב
ויניקוט תיאר את העצמי הכוזב, חזית צייתנית שמגינה על מה שמתחתיה בכך שהיא מראה לעולם את מה שהוא רוצה לראות. גם לממלכה יכול להיות כזה. נשים בעבאיות בגוני פסטל, טייסות, מארחות ואסטרונאוטית יוצרות מראה מפואר. האוס עצמה מציינת שמוחמד בן סלמאן מציג את השינוי כהזדמנות כלכלית, לא כמותרות פמיניסטית. זה אומר למה הוא משמש. הוא משמש את חזון 2030, כוח עבודה שכולל עכשיו מחצית מהאוכלוסייה. טוב שהן נוהגות ועובדות. זו רפורמה של חלון הראווה.
איפה הגברים: הכחשה
אב ששלט בכל תנועה של בתו עד שהועברה לבעל לא השתנה כי צו אמר זאת. האוס מצטטת גבר שאמר לעמיתה שהוא לא יודע איך להתייחס אליה, כי היא האישה הראשונה, מלבד אשתו ואמו, שפגש אי פעם. הגברים האלה גדלו אצל נשים בתוך המערכת, ואיש אינו שואל מה קורה להם. חברה לא יכולה להשתנות רק בחציה. אם הגברים לא משתנים, חירותן של הנשים תלויה ברצונו הטוב של יורש העצר. ומה שהשליט מעניק, השליט יכול לקחת. השמרן שהאוס מצטטת בפרק הזה אמר זאת: “השינוי הזה לא בא מהעם. הוא לא יכול להחזיק מעמד.”
מצליפה: היפוך
האסוציאציות שלי הולכות לאפגניסטן. במשך עשרים שנה בנות הלכו לבית הספר ונשים עבדו כשופטות, רופאות וחברות פרלמנט. האמריקאים יצאו באוגוסט 2021, הטליבאן חזר, ותוך חודשים נאסר על בנות ללמוד בתיכון ועל נשים באוניברסיטאות וברוב המשרות. ההישגים האלה נתמכו מבחוץ ומלמעלה, והגברים בחברה לא השתנו. סעודיה היא מקרה אחר, כי המדינה עצמה היא מקור השינוי, ושום צבא לא ייצא. אבל המבנה זהה. אם יורש העצר ילך או יאבד את עשתונותיו, יורש שמרן או מוסד דתי זועם יוכלו להפוך הכול באותה מהירות שבה ניתן. מדינה שהפכה לשמרנית בחדות ב-1979 ולפתוחה בחדות אחרי 2016 יכולה להתנדנד חזרה. רק כשאבות, אחים ובעלים ישתנו, זה יחזיק מעמד.
משהו רקוב: חרדה רדיפתית
האוס אומרת שהנשים הקרובות אליו כמעט בלתי נראות: אמו, אשתו, אחיותיו. נראה שהאוס לא שוחחה איתן. המקורות שלה הם יורש העצר, אחיו הנסיך חאלד ואחרים הקרובים למשפחה. היא מדווחת שפקידים אמריקאים אומרים שהוא החזיק את אמו אסירה בארמון ואמר לאביו שהיא מקבלת טיפול רפואי בניו יורק, מה שהפקידים ידעו שאינו נכון. אני לא יודעת אם זה נכון, וגם האוס לא. אבל גבר ששחרר מיליוני נשים ומחזיק את משפחתו שלו הרחק מהעין הוא גבר שפוחד ממשהו. אנליסטים של INSS כותבים על מתחים פנימיים בקרב אוכלוסיות ממורמרות, כוחות הביטחון ואפילו בית המלוכה עצמו. ובכל זאת, בפגישה ב-2024 עם חברי קונגרס אמריקאים הוא אמר, כך דווח, שדווקא מאמציו לנרמל את היחסים עם ישראל מסכנים את חייו. זה כמו להאשים את היהודי. הסכנה בתוך הממלכה, והוא מציב אותה בחוץ, אצל הרודף החיצוני העתיק ביותר שיש. במונחים של קליין, זו חרדה רדיפתית. הסכנה בכל מקום, ולכן האנשים שהוא אוהב חייבים להיות מוסתרים. משהו רקוב במלכות דנמרק.
מדרגה שנייה: דימיות
דימיות היא המעמד ההיסטורי של לא-מוסלמים תחת שלטון אסלאמי: מוגנים, נסבלים, ונמוכים. השורש ד’-מ-מ פירושו גם האשמה. ממלכה מודרנית שרוצה תיירים, משקיעים ונורמליזציה חייבת לומר מה תעשה עם המעמד הזה. הממלכה עדיין אינה מתירה פולחן לא-מוסלמי פומבי. ומה מקומם של היהודים, במדינה שבה דעת הקהל, כפי שכותב גוזנסקי, קובעת קווים אדומים כלפי ישראל? האוס חוגגת את חופש הנשים להיראות במסעדות. אני שואלת מי עוד רשאי להיראות. מתחת לכך יש רעיון עתיק יותר, שאוטו ויינינגר הדפיס ב-1903 ושעובר בדימויים אנטישמיים: היהודי נחווה בלא מודע כנשי. אם האישה היא פיתנה, שיש לכסותה, לשמור עליה ולהחזיקה במקומה, אז היהודי, הנחווה כנשי, מקבל את אותו יחס.
המאהבת: אובייקט מוכחש
כך אני רואה את היחסים הסעודיים עם ישראל. מוחמד בן סלמאן חולק מודיעין ולוקח עצות, אבל בפרטיות. בפומבי אין הכרה, אין שוויון, אין נישואין. כך גבר מתייחס למאהבת. היא שימושית ומוחזקת מחוץ לטווח הראייה, והוא לא מופיע איתה. מאהבת היא כמו פילגש, האישה האחרת, זו שהוא יכול להשתמש בה ולהכחיש אותה. זה לא בסיס לנורמליזציה. זהו פיצול של ישראל לחלק השימושי שבו ישתמש בלילה ולחלק המביש שאינו יכול להראות ליד שולחנו.
מועדון הגברים: הגנה מאנית
ב-7 באוגוסט 2026 חתם מוחמד בן סלמאן על ברית מכה עם פקיסטן וטורקיה, ברית שבה תקיפה של אחד היא תקיפה של כולם. קשה לי לקחת אותה ברצינות, ופרשנים ציינו שכשהחות’ים תקפו את סעודיה, אף אחד מהשותפים לא הגיב צבאית. הביטו בשותפיו. טורקיה פרשה ב-2021 מאמנת איסטנבול נגד אלימות כלפי נשים. פקיסטן רודפת את האחמדים ואוכפת חוקי חילול קודש נגד מיעוטיה. גבר שאומר ששחרר נשים ופותח את המדינה לעולם יוצר את בריתו העיקרית עם מדינות שאינן עושות אף אחד מהשניים. במונחים של קליין זוהי הגנה מאנית, הפגנת כוח כדי להכחיש פגיעות. זה לא עונה על השאלה מה היא סעודיה, בעולם שבו נשיה ומיעוטיה נשארים בשוליים.
העובדים הזרים: הסטה
האוס מדווחת על 2.3 מיליון סעודים בעבודות במגזר הפרטי ו-8.87 מיליון זרים, ועוד 3.5 מיליון, רובן נשים, שעובדות כעוזרות בית בבתים. האישה הסעודית המשוחררת הולכת לעבודה והאישה הזרה נשארת בביתה. חופש שתלוי בחוסר החופש של אישה אחרת אינו רפורמה במבנה. הוא מסיט את הנטל אל מישהו אחר.
שינוי דרך הנשים: תקווה
אני עדיין מאמינה שהנשים יצליחו. אישה שמרוויחה כסף משלה, ושומרת עליו, יש לה דעה משלה. הצעד הבא הוא שהגברים, העובדים הזרים והלא-מוסלמים ייכנסו למעגל החירות הזה. זו תהיה רפורמה שהייתי קוראת לה בשמה.
מקורות
House, Karen Elliott. The Man Who Would Be King (Harper, 2025), פרק שש, “Women Win”, עמ’ [ ].
Guzansky, Yoel, and Tomer Barak. “Saudi Security: Increasing Challenges alongside Strategic Limitations”. INSS Special Publication, 24 באוגוסט 2021.
Guzansky, Yoel. “Saudi Arabia’s New Approach to Israel and the Normalization Process”. INSS Insight מס’ 2103, 23 בפברואר 2026.
Mecca Defence Alliance (נחתמה ב-7 באוגוסט 2026; אושררה מאוקטובר עד נובמבר 2026). ויקיפדיה, נבדק ב-16 בנובמבר 2026.
Weininger, Otto. מין ואופי (1903).
Winnicott, Donald. “Ego Distortion in Terms of the True and False Self” (1960).
Klein, Melanie. “Notes on Some Schizoid Mechanisms” (1946).
Kobrin, Nancy Hartevelt. The Jihadi Dictionary.
ד”ר ננסי הרטוולט קוברין היא פסיכואנליטיקאית וחוקרת טרור מתל אביב.
https://www.amazon.com/Nancy-Kobrin/e/B002RF9D5Y



