ב־2008 פרסמתי את “Jihaditism? Parallels between Autism and Terrorism” בכתב העת Mentalities/Mentalités. טבעתי את המילה בהלחמה של ג’יהאד ואוטיזם, כדי לתת שם להתנהגות הלא־מילולית ולדימויים שג’יהאדיסטים מייצריםושהחוקרים ממשיכים להחמיץ. הייתי זהירה אז ואני זהירה גם היום. השתמשתי באוטיזם “כמתאר וכמטפורה”, לא כאבחנה, ושותפי לכתיבה נורמן סימס ואני כתבנו שאסור “להצמיד לכל ילד אוטיסט סטריאוטיפ של ג’יהאדיסט לעתיד”. אנשים אוטיסטיםאינם הסכנה. מה שהמתאר נותן לו שם הוא אימה מפני קשר אנושי, תודעה שמחשיבה את מחשבותיה למציאות, וצורך להיקשרבאמצעות אלימות. פרשת פליידובאי היא מבחן לכך. המאמר נמצא כאן: https://www.researchgate.net/publication/304023159_Jihaditism_Parallels_between_Autism_and_Terrorism
פנטומימה
כתבתי שג’יהאדיסטים מתקשרים איתנו “במעין פנטומימה”, ומממשים במעשה את מה שאינם יכולים לומר, בלי לדעת מה הםמספרים לנו. זו שפה לא־מילולית ייחודית משלה. בהמשך מיפיתי את השפה הזאת בכתיבת The Jihadi Dictionary. הפוסטיםשהופיעו בחשבונות על שמו אחרי הפיגוע הם פנטומימה: צילומי תא טייס של מטוסים ישראליים ותמונות של זוואהירי ואל־בלאווי, בלי שום צוואה במילים. תיארתי גם את חוטפי 11 בספטמבר כילדים שבונים מגדל קוביות ומפילים אותו, אלא שהחוטפים הפרו אתהכלל שמטוס נוסעים נושא נוסעים. לפי קוריירה דלה סרה, בהסתמך על המודיעין הישראלי, אל־חמאמי תכנן להרוג את הקברניטבשקט ולהטיס את המטוס אל גורדי השחקים של תל אביב. אם זה נכון, זהו מגדל הקוביות המופל באמצעות מטוס נוסעים. עםזאת, לפי דיווחים בתקשורת העברית על חקירתו, הוא התכוון להנחית את המטוס בנתב”ג ואז, ברגע האחרון, להטיח אותו במבנישדה התעופה ולגרום לאסון רב־נפגעים. זה לוקח את פיגוע ההתאבדות צעד אחד מעבר לגורד שחקים. שדה התעופה הוא השערשדרכו ישראלים יוצאים מהבית וחוזרים אליו, והנוסעים היו מתים על סף ההגעה.
החפץ הקשה
פרנסס טסטין תיארה חפצים אוטיסטיים, דברים קשים שילד אוחז בהם בשל התחושה שהם נותנים על העור, במקום אדם. במאמרנו כתבנו על חפצים קשים ועל המשיכה שהנדסה ומדעים מפעילים על תודעות שמעדיפות את החפץ על פני האדם. גרזןהחירום שבו תקף את הקברניט שייך למשפחת החפצים הזאת, וכך גם ההנדסה. אחד הג’יהאדיסטים הידועים לשמצה של שנותהתשעים, יחיא עיאש, נודע בכינוי “המהנדס”.
ב־2007 מצאו דייגו גמבטה וסטפן הרטוג מאוקספורד שמהנדסים מיוצגים־יתר בקרב אסלאמיסטים אלימים. בספרם המאוחר יותרהם מונים 93 מתוך 207 קיצונים במדינות בעלות רוב מוסלמי שתחום לימודיהם ידוע, כ־45 אחוזים. סיימון בארון־כהן כבר שאלב־1997 אם יש קשר בין הנדסה לאוטיזם. הרטוג מקפיד לומר שאסלאמיסטים רדיקליים הם מיעוט זעיר בקרב המהנדסים, וכך גםאני. בפרופיל הלינקדאין המחוק של אל־חמאמי נכתב, על פי הדיווחים, שלמד הנדסה באוסטרליה, ומקורות אוסטרליים אומרים, עלפי הדיווחים, שהוויזה שלו פקעה משום שלא היה רשום ללימודים. שני הדברים לא אומתו. טיס אינו הנדסה, אבל זהו מקצוע טכנישמושך את אותו סוג של תודעה. מה שהתיעוד כן תומך בו הוא אדם ששאיפותיו הטכניות נחסמו שוב ושוב. זה מתיישב עםהמחצית הראשונה של ההסבר של גמבטה והרטוג, המחסור, ועם השנייה, תודעה שרוצה סדר וודאות.
הניקאב והאישה
במאמר על הג’יהאדיטיזם טענתי שהניקאב פועל כסביבה אוטיסטית המושרית באופן מלאכותי: חסך חושי הנכפה על האישה, כדישהיא תחיה באימה שהגבר אינו יכול לשאת בעצמו, וכדי שהוא יוכל לשלוט באימה שלו מפני גירוי־יתר. דרישתו שאישה תלבשניקאב היא אפוא השלכה שלו לתוכה. הוא גורם לה להרגיש את מה שהוא אינו יכול לבטא. ייתכן שהחמיץ את שלב הסימבוליזציה, הפיכת רגשות למילים, משום שלא הצליח להיפרד נפשית מאמו ולהשיג אינדיבידואציה. עדיין מאוחה איתה, הוא אינו מסוגל לראותאישה כאדם נפרד, אלא רק כחלק ממסה בלתי מובחנת, והניקאב גורם לכל הנשים להיראות אותו דבר.
הניתוח של CNN לפוסטים המחוקים שלו מצא שב־2022 רצה אישה שתלבש ניקאב ותפסיק לעבוד, ושכינה נשים במקומותעבודה מעורבים “מקולקלות”. כתבתי בפוסט קודם שזו תמונה של נשים המפוצלת לשתיים: מכוסות ומוחזקות בבית, או מקולקלות. זה הפיצול שאני מתארת כבר שנים, והנה הוא בעמוד שלו עצמו. אמו, שאמרה למשפחות שבנה טייס, היא האם היחידה שאנויכולים לראות.
השיחה האחרונה
מחבלים מתאבדים רבים מבצעים שיחת טלפון אחרונה הביתה, בדרך כלל לאם, והשהיד מקבל ברכה אחרונה ממפעילו. במאמרכיניתי את הטלפון חפץ קשה המעורר את חבל הטבור. טלפונים ניידים הם חפצים קשים של היקשרות אימהית. עיאש, המהנדס, נהרג כשענה לשיחה מאביו. איש לא דיווח על שיחה אחרונה של אל־חמאמי. מה שדווח הם הפוסטים, שתוזמנו לדבר כשהוא כברלא יוכל, והתחנונים הקולניים באנגלית שמישהו יהרוג אותו. אם לא היה מפעיל בחוץ, ייתכן שהיה אחד בפנים: פנים על מסך, קול, דמות שצפתה ושפטה.
מה ששאלתי ב־2008
ב־2008 שאלתי מדוע אי אפשר לבנות כלי סינון לסימנים שתיארתי: מבט וקשר עין, עיבוד חושי, איכות הקשר. ציינתי שזיהויהתנהגותי בשדות תעופה מחפש הזעה ותנועות עצבניות, ושכאשר מומחה ללוחמה בטרור שאל עמיתים אם אוטיזם עלה אי פעם, התשובה הייתה לא. שמונה עשרה שנים מאוחר יותר, טייס שהקיצוניות שלו נקלטה ביותר ממדינה אחת הוכנס לתא טייס בדרךלישראל, משום שהבדיקה, על פי הדיווחים, שאלה אם יש לו הרשעה.
בפוסט הקודם טענתי שישראל צריכה לדרוש מכל חברת תעופה זרה את התקן שחיל האוויר מחיל על הטייסים שלו, כוללהיסטוריה של הילדות המוקדמת והמשפחה. אני רוצה לדייק לגבי המטרה. שום דבר כאן אינו סיבה למנוע מאדם אוטיסט להיכנסלתא טייס. הסינון צריך לחפש את מה שהמתאר נותן לו שם: אימה מפני קשר, החפץ הקשה, זעם כקשר היחיד, והיסטוריהשעשויה להסביר אותם, כדי שמישהו יוכל לסנן מועמדים כאלה מוקדם.
המאמר אמר שהוא מעלה יותר שאלות משהוא יכול לענות עליהן. זו אחת מהן. השאלה אינה אם היה אוטיסט. השאלה היא מהלומדת תודעה על קשר לפני שיש לה מילים, בשנים הבלתי נראות מהלידה ועד גיל שלוש, אם מישהו מאומן להסתכל, וחשוב מכך, אם מישהו מבין את השלכותיה הקטלניות.
מקורות: Nancy Hartevelt Kobrin and Norman Simms, “Jihaditism? Parallels between Autism and Terrorism,” Mentalities/Mentalités 22(2) (2008): 1–38; CNN, “Terrorist images found on Flydubai suspect’s social media” (Oct. 2, 2026); Jerusalem Post, citing Corriere della Sera (Oct. 4, 2026); Times of Israel, “Flydubai terrorist said to tell investigators he intended to crash plane into Ben Gurion Airport” (Oct. 4, 2026); Diego Gambetta and Steffen Hertog, “Engineers of Jihad,” Sociology Working Papers 2007-10, University of Oxford, and Engineers of Jihad (Princeton University Press, 2016); Simon Baron-Cohen et al., “Is There a Link between Engineering and Autism?” Autism 1 (1997): 101–109; Frances Tustin, Autistic Barriers in Neurotic Patients (1986); Associated Press and ABC News on his Australian visa (Oct. 4, 2026); Al-Fanar Media interview with Steffen Hertog (2016).
ד”ר ננסי הרטוולט קוברין היא פסיכואנליטיקאית וחוקרת לוחמה בטרור, המתגוררת בתל אביב. https://www.amazon.com/Nancy-Kobrin/e/B002RF9D5Y



🙏🙏💙🧿