פרק ארבע בספרה של קארן אליוט האוס, The Man Who Would Be King, “Early Omens”, נפתח ביורש העצר המתמודד עם משבר תקציבי בסתיו 2016: הכנסות הנפט ירדו בחצי, הגירעון עמד על 100 מיליארד דולר, ומוחמד בן סלמאן קיצץ משכורות, בונוסים ו”הטבות” של עובדי הממשלה. האסוציאציות הפסיכואנליטיות שלי, לאור הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הולכות לכסף, לחמדנות, לגמילה פתאומית מ”חלב” הנפט, לחרדה ולמצוקה, ולקרקע שנעה כמו רוחות ערב. אין יציבות. ילד זקוק ליציבות לפני שיוכל לשחק, וזה החוט העובר בכל מה שיבוא, כי ילד כזה גדל וחסר יציבות.
חג מולד כל יום: תלות
במשך עשורים הוסיפה הממשלה כ-260 “הטבות” למשכורות, אחת על הקלדה, אחת על שימוש במחשב. כשמוחמד בן סלמאן קיצץ אותן, הכנסתו של הסעודי הממוצע ירדה ב-50 אחוז, ו-65 אחוז מהסעודים עובדים בשירות הממשלה. כלכלן סעודי אמר: “היה לנו חג מולד כל יום, והגרינץ’ גנב אותו.” אני חושבת על אוכלוסייה שטופלה מלמעלה זמן רב מאוד, כמו ילד, ואז נגמלה בלי התראה. נוצרה תלות לא בריאה. אחר כך עלה שר שירות המדינה לטלוויזיה ואמר שעובדי הממשלה עובדים “רק שעה ביום”, נזיפה מצד מי שפינק אותם.
שוויה של משפחת אל סעוד מוערך ב-1.4 טריליון דולר, פי שישה עשר מזה של משפחת המלוכה הבריטית. לעומת זאת אני כל הזמן חושבת על נהג המונית, גמלאי ישראלי יליד רוסיה, שאמר לי: “אנחנו באים לעולם בלי כלום והולכים בלי כלום. כולנו שווים.” כסף לא יכול לקנות חיוניות.
מצליפה: חוסר יציבות
דרכו של מוחמד בן סלמאן להתמודד עם המשבר, כותבת האוס, הייתה: “למד את הנתונים, אם יש כאלה, אבל פעל באומץ. אם תטעה, תוכל לתקן.” חשבו על פתיחת המלחמה בחות’ים בתימן ב-2015. בתרבות של בושה וכבוד, מנהיג חדש חייב להכות ראשון. שנים אחר כך הבעיה לא נפתרה.
שבעה חודשים אחרי הקיצוצים, ב-22 באפריל 2017, החזיר המלך “את כל התוספות, ההטבות הכספיות והבונוסים” ופיטר את שר שירות המדינה שהעליב את העובדים הסעודים. סגן יורש העצר, כמובן, לא פוטר. האוס מכנה זאת בחירה בין סקילה לכריבדיס, אבל הדפוס שאני מבחינה בו הוא מצליפה. קודם ההטבות נלקחות, אחר כך מוחזרות, אחר כך המחירים עולים שוב, עם עלייה של 80 אחוז במחיר הדלק, שילוש מחיר החשמל והמס הראשון בממלכה, מע”מ של 5 אחוזים, ב-2018.
זו חוסר הצפיות שילד אינו יכול לשאת, והסעודים שהאוס דיברה איתם, כמבוגרים, תיארו הקלה מהולה בחרדה. אחד מהם אמר: “זה כמו לשבת במושב האחורי של מכונית דוהרת. אתה לא רואה לאן אתה נוסע. אתה רק מתפלל שהנהג לא יתרסק.” אל נשכח שבפרק קודם למדנו שמוחמד בן סלמאן התרסק עם מכוניתו הראשונה, המזראטי הכתומה, ביום שקיבל אותה.
מר הכול: כול-יכולת
הסעודים קוראים לו “מר הכול”, כי הוא מנהל את הכלכלה, את הביטחון ואת ארמקו. שליטה מוחלטת אינה מבטיחה ואינה מייצרת את התוצאה. האוס מדווחת שבתוך שנתיים התחלפו ארבעה שרי בריאות, ואחד מהם נודע לו על פיטוריו כשצפה בהודעה בטלוויזיה. כשאדם אחד צריך לעשות הכול, כל האחרים מחכים שיגידו להם. המדרון החלקלק הוא שאיום וציווי הופכים לנורמה, וזו מהות התרבות של בושה וכבוד: בריונות או כניעה. הכול-יכולת שמייחסים לו היא נטל. אי אפשר לעשות הכול כל הזמן ולעשות זאת היטב.
החברה התוססת שאי אפשר לצוות עליה: מוות נפשי
חזון 2030 קורא ל”חברה תוססת” ולכך ש-40 אחוז מהסעודים יתעמלו מדי שבוע עד 2030, לעומת 13 אחוז ב-2015. הנסיכה רימה, שעמדה בראש הספורט הנשי, מספרת איך מוחמד בן סלמאן זימן אותה ואמר: “אני רוצה לראות נשים רצות ברחובות. למה אני לא רואה את זה?” בספטמבר 2018 הוא הורה על שיעורי חינוך גופני בכל בתי הספר לבנות, ללא יוצא מן הכלל, אחרי שאנשי דת הזהירו שספורט נשים הוא “האבנים הראשונות בדרך לגיהינום עבור בנותינו”. כך נכתב, אומרת האוס, וכך נעשה. והנשים התחילו לרוץ, קודם בעבאיות ובסניקרס, אחר כך בטייץ.
עשיתי אסוציאציה לשאלה שמתחת לשאלתו: מה הייתה הפנטזיה שלו, כשרצה לראות נשים רצות ברחובות? האם אמר למעשה שתחושת השעמום והריקנות צריכה להתמלא בכך שיראה את האימהי פעיל? זו רק מחשבה, במיוחד משום שזו חברה פטריארכלית שבה אנשים אינם יכולים לספק את צרכיהם הנפשיים כי הם הופכים לאובייקטים. הרצון בחברה תוססת מדבר על תחושה ועל פחד של “מוות פנימי”, הנובעים מכך שאין מכירים בפרט כבעל תחושת הוויה משלו. אנליטיקאים, בעקבות אנדרה גרין, קושרים את המוות הפנימי הזה לאם נוכחת אך נפשית נעדרת. איני טוענת שאני יודעת מה עומד מאחורי זה אצלו, רק שהריקנות אמיתית ושהיא בעיה של חברה כמו שהיא בעיה של אדם.
אני מעריכה את הנשים. אבל אי אפשר לצוות על חברה תוססת. משחק, כפי שהראה ויניקוט, מופיע במקום שבו ילד מרגיש בטוח מספיק כדי להיות ספונטני, ואת הספונטניות אי אפשר להזמין. אוכלוסייה שאמרו לה מה לעשות במשך דורות, ואז הורו לה להיות חופשית, אין לה מקום ללמוד איך.
הצמיג: עצמאות
הנסיך בדר מספר סיפור כדי להראות את ענוותנותו של מוחמד בן סלמאן. צמיג מתפוצץ בדרך חזרה מטיול, ומוחמד בן סלמאן מזמין גרר ונוסע בתא הנהג עם הנהג הסורי, שאינו יודע מי הוא. “הוא מעולם לא קרא לאבטחה שלו או לאבטחה של אביו”, אומר בדר. “הוא פשוט טיפל בזה.” האם אביו לא לימד אותו להחליף צמיג? כנראה שלא, כבן מלך. אבל שמתי לב: “הוא מעולם לא קרא לאבטחה שלו או לאבטחה של אביו”. האם זה היה החיפוש שלו להצהיר על עצמאותו? לא משנה בני כמה אנחנו, אנחנו תמיד מנסים לעבד את מה שלא תוקן בילדות המוקדמת.
מכוניות עוברות כחוט השני בפרק הזה, כפי שחייב להיות בממלכה שנבנתה על נפט: המכונית הדוהרת שנוסעיה אינם רואים את הדרך, המזראטי שהתרסקה, מחיר הדלק, הצמיג שהתפוצץ והגרר. מכונית היא גם צעצוע של מבוגרים, דרך להרגיש חי. כמו שאומרים, ההבדל בין גברים לנערים הוא מחיר הצעצועים שלהם, ובממלכה שנבנתה על נפט הצעצועים יכולים להיות יקרים מאוד. אבל בכל אחת מהמכוניות האלה יש נהג אחד, וכל השאר במושב האחורי.
אות מבשר: חשיבה מאגית
האוס מוסיפה שמוחמד בן סלמאן בונה בית בעלא, אזור שמוסלמים פונדמנטליסטים רבים מאמינים שהוא מקולל על ידי אללה, שלפי אמונתם שלח רעידת אדמה וברק להשמיד את תושביו הקדומים בגלל עבודת אלילים. יורש העצר הזה, היא אומרת, “אינו מפחד מאותות כאלה”. אני שומעת בכך יותר מאומץ. אות מבשר הוא חשיבה מאגית, אותו סוג של חשיבה כמו אמונה טפלה ותיאוריית קונספירציה, שבה אירועים נובעים מכוחות נסתרים ולא מסיבות שאפשר להבין ולנקוב בשמן. זו החשיבה שנשארה מהילדות. בסירובו לפחד מהקללה, מוחמד בן סלמאן מנסה להרחיק את עמו מהעולם ההוא. אבל אנשים שאינם יכולים לחזות מה יבוא, בגלל חוסר יציבות, מחפשים סימנים, וחברה שההטבות, השרים והמחירים בה משתנים בן לילה תמשיך לקרוא אותות. תיקון פיסקלי אפשר לעשות בצו. יציבות לא, ובלעדיה לא יכולים להתחיל לא משחק ולא חיוניות.
מקורות
House, Karen Elliott. The Man Who Would Be King (Harper, 2025), פרק ארבע, “Early Omens”, החל מעמ’ 57.
Winnicott, D. W. Playing and Reality (1971).
Green, A. “The Dead Mother”, in On Private Madness (1986).
ד”ר ננסי הרטוולט קוברין היא פסיכואנליטיקאית וחוקרת טרור מתל אביב.
https://www.amazon.com/Nancy-Kobrin/e/B002RF9D5Y



