פרק שבע בספרה של קארן אליוט האוס, The Man Who Would Be King, “Castles in the Sand” (”טירות בחול”), סוקר את פרויקטי הענק: ניאום ב-500 מיליארד דולר, ה”קו” (”The Line”) באורך 105 מייל, כפר ההרים טרוג’נה, סינדלה, קידיה והמוקעב. האסוציאציות הפסיכואנליטיות שלי, לאור הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הולכות אל הגרנדיוזיות ואל מה שהיא מכסה.
מדרון הסקי: לא הראשון
האוס כותבת שטרוג’נה “תציע את סקי השלג הפתוח הראשון במזרח התיכון”. היא לא תהיה הראשונה. החרמון נפתח לציבור ב-27 בדצמבר 1971. שלוש שנים אחרי השואה בנינו את ישראל, ולמרות כל המלחמות תל אביב השתנתה לגמרי, על אדמה שהייתה דיונות חול. המנטליות היא קצת ערבית: המינימום ההכרחי, להסתפק בזמני ולעולם לא לשפר אותו, והיא עדיין קיימת. אבל אנחנו בנינו מתוך צורך, צעד אחר צעד, כשאנשים חיים בתוך מה שבנינו.
ניאום: הגנה מאנית
קליין תיארה את ההגנה המאנית כהכל-יכולת, ניצחון ובוז, שמרחיקים את הכאב של תלות ושל אובדן. ניאום נראית לי כך. הגרנדיוזיות גוברת עליו. האוס עצמה פונה אל “אוזימנדיאס” של שלי וקוראת לתוצאה “דימוי פרעוני”. מוחמד בן סלמאן מודה שאינו יודע איך זה ייגמר: “אני יכול להבטיח שיהיה משהו חדש ויצירתי, אבל מה זה יהיה, אני לא יודע.” במאמר שלי ב-Jerusalem Post כתבתי שניאום היא חיפוש אחר היכוונות בין אם לבן, ושהיא נראית עכשיו כבלון שהתפוצץ באמצע העלייה. ב-2023, מציינת האוס, כפר הסקי, החול הזוהר בחושך, הירח המלאכותי וה”קו” “טרם התקיימו”.
ה-WPA: איך נראית תכנית
אני חושבת על ה-Works Progress Administration בתקופת השפל הגדול. הכול תוכנן בשיטתיות, סביב צרכים אמיתיים ועובדים אמיתיים. ניאום צוירה מדמיונו של יורש העצר. באל בדע, העיר הגדולה ביותר בניאום, חיים 3,000 איש. המבנה החדש היחיד שהאוס רואה הוא מגורים ל-350 פועלים, מלבד ארמון מלכותי ושדה תעופה המשמש בעיקר לטיסות VIP פרטיות.
הכסף: חמדנות ושחיתות
נסיך סעודי כועס אמר להאוס ב-2011 ש”קרטלים, קנוניות ושחיתות מעשירים את העשירים”. שמונים אחוז מהפרויקטים הממשלתיים חורגים מהתקציב. קבוצת בן לאדן בנתה שמונה עשר מתוך חמישים ותשעה המגדלים של הרובע הפיננסי שנכשל. משתלה לשירות מלונות הים האדום מכילה עצי זית ספרדיים עתיקים שעולים כ-530 אלף דולר כל אחד. שבטי החווייטאת סולקו בכוח כדי לפנות מקום לניאום. האוס מייחסת למסע הריץ יותר שקיפות. גרנדיוזיות וחמדנות הולכות יפה ביחד. הצורך הפסיכולוגי הבסיסי שלא נענה, בשתיהן, בגרנדיוזיות, הוא הרצון להיראות ולקבל מענה לא כאובייקט אלא כתינוק אמיתי, ובחמדנות, כשתחושת הריקנות כללית.
יוסטון: אסוציאציה
כשהאוס מצטטת מעצב מיוסטון, רוג’ר סוטו, אני חושבת על אריאל סלוק ז”ל, צעיר יהודי שנרצח ביוסטון באוגוסט 2003 בידי מוחמד עלי עליד, חבר סעודי לשעבר שהפך דתי יותר. עליד הודה באשמה ונידון לשישים שנה. התביעה לא הגישה כתב אישום בעבירת שנאה. הממלכה מחזרת עכשיו אחרי תיירים יהודים וישראלים. השאלה שלי היא מה מתחת לקבלת הפנים. תראו, הבעיה נשארת: האם האוכלוסייה באמת הוכנה לקבל אנשים שאינם כמוה? בסעודיה צריך להיות “אותו דבר” ולהתאים, גם אם מוחמד בן סלמאן הרפה מהתאמה כזו. זה מזכיר לי שוב את התלונה בפרק הזה שלא היה מה לעשות בזמן הגדילה, “מחנה עבודה”. אבל המתה נובעת מהשנים הבלתי נראות. מוחמד בן סלמאן הוא בנה הבכור של פהדה, אך לא הבכור בין אחיו החורגים הרבים מנשותיו המרובות של אביו. בן בכור שהוא גם כבודה של אמו נושא לחץ מובנה להצליח. תינוק שחייב להצליח אינו נראה כתינוק אמיתי, וזה אי-התאמה בהיכוונות האימהית.
הבנאי שלא הוזמן
האוס שואלת את ג’רי ספייר מטישמן ספייר אם ה”קו” אפשרי. הוא אומר שזה “בהחלט בר ביצוע אם יש לך את הכסף ואת האומץ”, ובעבר כבר קרא לניאום “דבר נועז לעשות”. החברה שלו אינה מעורבת ב”קו” ולא באף אחד מהפרויקטים האחרים. זו הערצה מחוץ למעגל, שבח בלי מקום ליד השולחן. זה חוזר על דפוס המאהבת מפרק שש: שימושי, מוערך ומוחזק במרחק.
הר סיני: היחס העליון
בניאום מעודדים נוצרים אוונגליסטים לבקר בג’בל לוז, שרבים מהם מאמינים שהוא הר סיני האמיתי. האוס אומרת שחוקרים מקובלים חולקים על כך. ב-2009, כשביקשה לבקר בו, אמר לה דיפלומט סעודי כמעט בלחש: “אנחנו לא רוצים נוצרים שם.” אמאלה עושה מעיקרון איסור האלכוהול מעלה, בכך שהיא משווקת את עצמה כיעד בריאות ורווחה. הממלכה רוצה את כספם של המבקרים ואת הגיאוגרפיה הקדושה, והיא אינה רוצה את המבקרים. אוזימנדיאס הוא רעמסס השני, וסיני הוא המקום שבו קיבל משה את הדברות, כך שפרעה ומשה נפגשים באותו פרק.
טירות בחול
האוס כותבת שהפרויקטים “עוזרים להסוות את העמל היומיומי הנדרש במשך עשורים כדי באמת להוציא את הכלכלה הסעודית מתלות בהכנסות מנפט”, ושמוחמד בן סלמאן “כלא את האליטה וחיזר אחרי הצעירים”. צעיר סעודי אמר לה ב-2009: “סעודיה היא מחנה עבודה.” שינוי אמיתי הוא איטי וחסר הוד. גם תל אביב נבנתה על חול, אבל אנשים כבר חיו בה לפני שהושלמה.
מקורות
House, Karen Elliott. The Man Who Would Be King (Harper, 2025), פרק שבע, “Castles in the Sand”, מעמ’ 101.
Kobrin, Nancy Hartevelt. “Where is Mohammed bin Salman’s mother? And why does it matter for Israel?” Jerusalem Post, 2 בפברואר 2026. https://www.jpost.com/opinion/article-885321
NoCamels. “Mount Hermon: 50 Years” (דצמבר 2021). https://nocamels.com/2021/12/mount-hermon-50-years-israel/
“Murder of Ariel Sellouk”. ויקיפדיה. https://en.wikipedia.org/wiki/Murder_of_Ariel_Sellouk
Klein, Melanie. “A Contribution to the Psychogenesis of Manic-Depressive States” (1935).
Kobrin, Nancy Hartevelt. The Jihadi Dictionary.
ד”ר ננסי הרטוולט קוברין היא פסיכואנליטיקאית וחוקרת טרור מתל אביב.
https://www.amazon.com/Nancy-Kobrin/e/B002RF9D5Y



