ב־30 בספטמבר תקף טייס המשנה של טיסת פליידובאי FZ1073, שהייתה בדרכה לתל אביב, את הקברניט בגרזן החירום של תאהטייס, כך לדברי התובע הכללי של איחוד האמירויות. נוסעים ישראלים והטייסים האחרים שהיו על הסיפון עצרו אותו, והמטוס נחתבשלום בסעודיה. לתכנן התרסקות זה דבר אחד. לדאוג שמסר יופיע אחריה זה דבר אחר. כתשע שעות לאחר מכן הופיעו שניסרטונים בחשבונות לינקדאין ואינסטגרם על שם טייס המשנה, המאם אל־חמאמי: צילומי תא טייס של מטוסים ישראליים ותמונותשל איימן א־זוואהירי, מנהיגה לשעבר של אל־קאעידה, ושל הומאם אל־בלאווי, שביצע ב־2009 פיגוע התאבדות בבסיס של ה־CIA באפגניסטן. לפי CNN, לא ברור מי פרסם אותם ואם תוזמנו מראש. יואב לימור מ”ישראל היום” כותב שנראה שהם תוזמנו לעלותלרשת אחרי ההתרסקות המתוכננת. אם לימור צודק, הוא דאג לדבר אחרי שכבר לא יכול היה “לדבר”.
ייתכן שתזמן מסר אחד לאחר מותו. החשובים יותר הגיעו בעודו בחיים. בכולם עובר הלא־מודע, שלפי הערכה מקובלת מהווהתשעים וחמישה אחוזים מחשיבתנו, ונשאר מחוץ למודעותנו עד שאנו מתעוררים לפתע באימה. אעקוב אחר חמישה מהם, ולגבי כלאחד אשאל את אותה שאלה: על מי הוטל לפתוח אותו?
מסר מג’נה (גן עדן) — החתירה לשליטה
המסר הראשון הוא זה שהוא שלח. כתבתי על פנטזיית הלידה מחדש הקמיקזית שבלב טרור ההתאבדות, שבה המוות הוא חזרהוהמטוס הוא דרך הביתה אל האם. פוסט מתוזמן היה “הופך לטקסט” את הפנטזיה: אני איעלם, ועדיין אישמע מה שעשוי לומרשמעולם לא הרגיש שאמו שומעת אותו.
המסר שלו אינו בדיוק צוואת שהיד. צוואה פונה למשפחה או לקהילה, נותנת נימוקים ומבקשת מחילה. הסרטונים האלה הםצילומים ותמונות, בלי צוואה במילים. זה קרוב יותר לכרזת שהיד, ניסיון לבחור את החברה שבה ייזכר ולשלוט בדמותו אחרישאיבד שליטה כמעט בכל דבר אחר.
כפות בידי נוסעים לאחר שהתוכנית נכשלה, הוא נשמע צועק ומתחנן באנגלית: “תהרגו אותי, תהרגו אותי”. לאדם שרצהשהשהאדה תשיב לו את כבודו, ההישרדות הייתה אולי הבושה העמוקה ביותר: חי, כפות בידי הישראלים “ד’ימה של הג’יהאד”.
אב נבחר ובן נבחר
המסר השני נמצא בפנים שבחר. מדוע התמונות של זוואהירי ואל־בלאווי? האחד הוא האידיאולוג שפניו עומדות במקום שבו היוצריכות לעמוד פני אב. השני הוא אדם שמסר את חייו כמחבל מתאבד. מי שבוחר בשניהם בחר בשני הקצוות של קשר אחד: האבשיש לציית לו והבן שמת. ההזדהות עם אל־קאעידה מתמקדת גם בכך שחולקים אם סורית, כמו אוסאמה בן לאדן. אפשר לתהותאם האב האידיאולוגי הוא התמונה הבולטת, בעוד האם נשארת “כלואה” הרחק מן העין.
הם חולקים גם שם פרטי, همام, הומאם, שהעיתונות מאייתת המאם: מנהיג אמיץ ונדיב, ואירוניה קשה לאדם כפות על רצפת התאבידי ה”ד’ימה” הישראלית. אל־חמאמי הסתיר את התוכנית, לא את האיש: לדברי החוקרים הוא כמעט לא התאמץ להסתיר אתהשקפותיו, וסימני האזהרה הם בעיה של ראייה והקשבה לא פחות מבעיה של גילוי.
האם בתיעוד
המסר השלישי הוא שלה, אף שלא התכוונה אליו ככזה. ההצצה היחידה אל אמו בתיעוד הציבורי באה ממילותיו שלו. בפברואר2022, בפוסטים שניתחה CNN, כתב שמשפחות דחו את התנאים שלו לאישה, שהייתה אמורה ללבוש ניקאב ולהפסיק לעבודאחרי החתונה, עד שאמו אמרה להן שבנה טייס, ואז הסכימו. בפוסטים אחרים אמר שבנות דתיות מתקלקלות במקומות עבודהמעורבים.
אנו רואים אם שמתמקחת על מקצוע בנה, ובן שתמונת הנשים שלו מפוצלת לשתיים: המכוסות והמוחזקות בבית, או המקולקלות. זה פיצול שאני מתארת כבר שנים בתודעה הג’יהאדיסטית.
לגלגל את “תפוח האדמה הלוהט”
המסר הרביעי היה התיק שהחזיק כל מעסיק, והוא הועבר הלאה בלי שנפתח. האם אמו ידעה? בתרבות של בושה וכבוד ייתכןשמשפחה לא תדווח על בן, ולפי עדותו שלו אמו טרחה למצוא לו כלה, אבל איננו יודעים מה ראתה. עומאן אייר, שעל פי הדיווחיםהותרעה על אתרי האינטרנט הקיצוניים שלו, הוציאה אותו מתא הטייס. רויאל אייר מארוק לא בחרה בו. פליידובאי העסיקה אותו, על פי הדיווחים בלי בדיקה של ממשלת עומאן. כל אחת הגנה על תא הטייס שלה והעבירה אותו הלאה, ושום דבר בתיעוד הציבוריאינו מראה שמישהו אמר למעסיק הבא מדוע. זהו פיצול בצורה מוסדית: סיכון מסוכן מדי לתא הטייס הוזז, ולא נקרא בשמו. ישראלהייתה התחנה האחרונה.
האם שאלו את יחידה 8200?
המסר החמישי היה גלוי לעין, והשאלה שהוא מעורר מופנית לישראל. יחידה 8200 של צה”ל ידועה במעקב אחר העקבותהדיגיטליים של אנשים שעשויים לתכנן פיגועים. “ישראל היום” מדווח שהחוקרים מצאו שפרסם חומרים פרו־חמאסיים ואנטי־ישראליים ותכנים התומכים בפיגועי התאבדות. לא ראיתי שום דיווח על כך שמישהו הצליב את רשימת הצוות עם מה שידועלמודיעין הישראלי, או ביקש מהצבא לבדוק. השאלה אינה האשמה. היא בקשה לנוהל, ולהשתחרר מתסמונת “הראש הקטן” הישראלית של עשיית המינימום ואי־חשיבה מחוץ לקופסה.
הכמעט־תאונה כהתרסקות
מה פירוש לפתוח אותם? לימור מסיים בנוהג של חיל האוויר: הוא מתייחס לכל תאונה שנמנעה ברגע האחרון כאילו קרתה, כדיללמוד ממנה לפני הבאה. זה ההפך מהתכחשות. חיל האוויר שואל כל גוף את אותה שאלה: מה היה קורה אילו הנוסעים לא היושם?
מדוע מסרים כאלה נשארים סגורים? משום שכל אחד מהם חוזר אל המאם הפוגע, הטורף, והמפגש עם פוגע שונה מהמפגש עםכל סכנה אחרת. זה מבעית, ולכן אנו שומרים אותו בקטגוריה מוכרת, עם אשליית השליטה שלנו: עובד, עמית, בן של מישהו. הוויי־פיי האימהי שלנו פעל, המונח שלי לערוץ הקדם־מילולי שנבנה בשנים הבלתי נראות, שדרכו האימה של הפוגע נוחתת בנו לפניששיקול הדעת מספיק להתערב. המסרים נמסרו, ומה שהגיע היה בעתה. זהו המעגל התקשורתי שהפוגע וקורבנותיו המיועדיםחולקים דרך ההשלכות שלהם, כשהעולם צופה כצד השלישי, קשר אכזרי שנועד להפיל אותנו יחד עם המטוס. הטרור הוא תיאטרון, ואנו צופים משתתפים בסיוט הג’יהאדיסטי.
הקברניט סמיט מאצ’הר חי בתוך אותה אשליה עד שמכה מאחור ניפצה אותה. המכה הייתה פשוטו כמשמעו, וזהו טבעה שלהאלימות הג’יהאדיסטית: קונקרטית ופשוטה כמשמעה, פנטזיה המוצאת אל הפועל על גוף. היא העירה אותו מאשליית הטיסההמשותפת אל הסיוט של הג’יהאד. טייס ה”משנה” שלו לא היה טייס משנה. הוא היה אדם שיצא להרוג אותו. כל מי שקדםלקברניט החזיק חלק מאותה אמת, וכל אחד הסיט את מבטו מאותה סיבה שכל אדם היה מסיט: לראות אותה פירושו להיתקףאימה.
הקברניט עשה את מה ששארנו לא עשינו. מתעורר באימה, הוא פתח את נעילת דלת תא הטייס, ונוסעים ישראלים רצו לעברה. שום גוף לא הטיל עליהם את המשימה. המסר הבא כבר בדרך, בשנים הבלתי נראות של צעיר אחר ובתיקים של חברת תעופהאחרת. איננו צריכים מכה כדי להתעורר. עלינו לפתוח את הדלת כל עוד זה עדיין רק מסר.
מקורות: Yoav Limor, “Israel missed the warning signs behind the Flydubai terror plot”, ישראל היום (4 באוקטובר 2026); “Terrorist pilot admits plot to crash plane into Israel as investigators probe Iran link”, ישראל היום (3 באוקטובר 2026); CNN, “Terrorist images found on Flydubai suspect’s social media” (2 באוקטובר 2026); Associated Press, “Ax-wielding FlyDubai co-pilot had been flagged over extremism concerns” (3 באוקטובר 2026); Times of Israel, “New video shows chaos on flydubai flight after attack thwarted” (אוקטובר 2026); Wall Street Journal, כפי שהובא ב־The Daily Jagran וב־Legal Insurrection (אוקטובר 2026); Morocco World News (אוקטובר 2026); CNN, דברי נתניהו על סינון (1 באוקטובר 2026).
ד”ר ננסי הרטוולט קוברין היא פסיכואנליטיקאית וחוקרת לוחמה בטרור, המתגוררת בתל אביב.


