פרק חמש בספרה של קארן אליוט האוס, The Man Who Would Be King, “Heavy Lies the Head”, נפתח בג’מאל חשוקג’י, שהאוס הכירה לאורך עשור של ארוחות משותפות. בארוחת הצהריים האחרונה שלהם הוא התלוצץ על הרגל של מוחמד בן סלמאן לעקוב אחרי שריו באייפד: “מדדי ביצוע מרכזיים הם הכי קרוב לאחריותיות שנגיע. הייתי מעדיף דמוקרטיה, אבל לפחות יש לנו KPI.” מוחמד בן סלמאן אסר עליו לכתוב. הוא עזב לוושינגטון, הטורים שלו נעשו ביקורתיים יותר, ובאוקטובר 2018 מת בקונסוליה הסעודית באיסטנבול. דבריה של האוס: “גופתו של חשוקג’י נוסרה לחתיכות והוצאה במזוודות.” הכותרת מהדהדת את שייקספיר: “Uneasy lies the head that wears a crown”, כובד הכוח. אני שומעת גם משמעות שנייה, בין אם האוס התכוונה אליה ובין אם לא, בפרק שנפתח באדם שנחתך לחתיכות. האסוציאציות הפסיכואנליטיות שלי, לאור הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הולכות אל הגוף המרוסק, ואל מה שמנהיג יכול לבחור להוציא מכלל שימוש.
ב-Jihadi Dictionary שלי אני כותבת על ייצוג של אובייקט חלקי – שייצור חלקי גוף הוא מה שנמצא ברצח סדרתי וחושף את נפשו המחוברת באופן רופף של הרוצח הסדרתי, בגלל קשיי ההיקשרות שלו. אף שאיני טוענת שמוחמד בן סלמאן הוא כזה, מה שזה מצביע עליו שוב הוא בעיית ההיתוך האימהי, כלומר אי-מעבר בשלב של הפרדה-אינדיבידואציה מן האם. מי שפירק את גופתו של חשוקג’י כנראה לא עבר את השלב הזה, בלשון המעטה.
חטיפה שהשתבשה: הקטנה
האוס מדווחת שסעודים אדוקים ראו במוות בגידה. חשוקג’י הוסת לקונסוליה בהבטחה לאישור שיאפשר לו להינשא לארוסתו הטורקייה, ו”אללה אינו אוהב את הבוגד.” אחר כך היא מסכמת: “כשמעיינים בנסיבות הרצח הזה, קשה שלא להגיע למסקנה שזו הייתה חטיפה שהשתבשה.” היא קוראת לזה “טיפשי וחסר כישרון מדי”, “פשע וטעות” ו”סילוקו האכזרי והמגושם של ג’מאל חשוקג’י. פעם אחת הייתה מספיקה.” היא אכן כותבת שיורש העצר “אחראי בסופו של דבר גם מרחוק.” אבל “טעות”, “מגושם” ו”סילוק” הן מילים של שגיאה, והפיתיון, המשפט החשאי ורופא המשפטי מספרים סיפור אחר. דוח האו”ם מ-2019 דיבר על “הוצאה להורג מכוונת ומתוכננת מראש”, וקלטות שהוקלטו לפני שחשוקג’י נכנס לקונסוליה קלטו רופא משפטי דן באיך הגופה תחולק לחלקים. אני לא צריכה להכריע מי נתן את ההוראה כדי לומר שלא הייתה זו תאונה.
אני גם נשארת תמוהה, כי האוס מדווחת שמוחמד בן סלמאן חשד בחשוקג’י שהוא חבר באחים המוסלמים, ושחשוקג’י היה קרוב לאוסמה בן לאדן. אלה לא שיוכים מחמיאים, וקל להבין איך הם הכעיסו את מוחמד בן סלמאן. חשוקג’י הכיר את בן לאדן כעיתונאי בסוף שנות ה-80, מאוחר יותר התחנן בפניו בסודאן שיפסיק, והוקיע את פיגועי 11 בספטמבר. ובכל זאת, חשד בשיוכיו של אדם אינו סיבה לחתוך אותו לחתיכות.
האוס נוקבת בשמו של האיש שמאמינים שתזמר את המבצע: סעוד אל-קחטאני, יועץ התקשורת של יורש העצר להלכה, ולמעשה יד ימינו, האחראי על אכיפת מדיניות אפס הסובלנות נגד מבקרים. בערבית יש מילה למי שמבצע את מלאכת החרב, הסיאף (سيّاف), התליין. זה מה שיד ימין היא במשטר שמושל בפחד. קחטאני פוטר ב-2018 ונאסר עליו להיכנס לארצות הברית, ובית משפט סעודי זיכה אותו ב-2021. ביוני 2023 הוא נראה באירוע חברתי בבית דודו.
האוס גם מציבה את הרצח לצד פטר הגדול, נפוליאון, פוטין, תקיפת הרחפן של אובמה נגד אנוואר אל-אולקי והריגתו של קאסם סולימאני בידי טראמפ: “אפילו נשיאים אמריקאים רוצחים אזרחים שהם רואים כאיום.” זהו tu quoque, הטיעון שגם אחרים עושים זאת. יש הבדל, והוא חשוב. דמוקרטיה אפשר לחייב לתת דין וחשבון. הריגתו של אולקי נדונה בבתי משפט, בקונגרס ובעיתונות. בסעודיה אחד-עשר גברים עמדו למשפט חשאי, והאיש שמאמינים שתזמר את המבצע יצא חופשי.
הגוף המרוסק: אובייקט חלקי
האוס מדווחת על ניתוח הגופה ואינה שואלת מה משמעותו. פסיכואנליטיקאית חייבת לשאול. ב-The Jihadi Dictionary אובייקט חלקי הוא ייצוג של חוויה לא משולבת של גוף האם. התינוק אינו רואה את היער מבעד לעצים: הוא חווה שד, יד, פנים, ולעולם לא את האם השלמה. ילד שנשאר מתוך היתוך אליה כך, גם עם חלוף השנים, אינו נפרד דיו כדי לראות אותה שלמה, ולכן לעולם אינו לומד לראות אדם שלם. מלאני קליין כינתה את מה שנפש כזאת תופסת אובייקט חלקי, ההפך מאדם שלם שאפשר להכיר בו. בעבודתי על עריפת ראשים, הראש שנערף הוא ראשה של האם בהסטה, וחלקי הגוף עומדים בתמורה לדימוי אימהי שלם ובטוח שמעולם לא היה. לנסר אדם פירושו להפוך אותו לקבוצה של אובייקטים חלקיים. זו הצורה הקיצונית ביותר של מה שכתבתי בפעם הקודמת: הפחד מ”מוות פנימי” הנובע מכך שאין מכירים בפרט כבעל תחושת הוויה משלו. חשוקג’י היה איש גדול וחייכן, שדיבר בגילוי לב שרוב הסעודים אינם מרשים לעצמם, ושעשה בדיחה קלה על המנהיג. בתרבות של בושה וכבוד, אני חושבת, ליגלוג מצד מי שרואה אותך בבהירות חייב לקבל מענה. אדם שלם שמביט בחזרה הופך לחלקים שאינם יכולים.
הסעודים כינו את מוחמד בן סלמאן “מר הכול”, כי הוא מנהל את הכלכלה, את הביטחון ואת ארמקו. אחרי אוקטובר 2018, כותבת האוס, הוא הפך למבקריו ל”מר מסור עצמות”. מהכול למסור עצמות: הדמות הכול-יכולה, זה שעושה הכול, הפכה בעיני העולם למי שחותך אדם לחתיכות.
החרב שעליו להוציא לגמלאות: בחירה
הדגל הסעודי נושא את הצהרת האמונה מעל חרב, הסיף, והממלכה עדיין מוציאה להורג בעריפת ראש בחרב. מנהיג שמחדש מדינה אינו יכול לשמור על זה. הנקודה אינה הדגל. היא המעשה, ששומר על אנשים במצב נסוג ומבוהל שבו הגוף הוא המסר. מוחמד בן סלמאן הראה מה הוא יכול לעשות בצו. הוא אמר שהוא רוצה לראות נשים רצות ברחובות, והנשים רצו. אם הוא יכול להורות על כך, הוא יכול להורות על הוצאת חרב העריפה והסיאף לגמלאות. הוא יכול לבחור לא להחזיק את עמו בפחד.
למידה: הרהור
האוס מצאה גם שינוי. הקורונה סיימה את נסיעות ראשי המדינות, הפרשה דעכה, התמ”ג והתעסוקה הנשית עלו, והיא מצטטת את איינשטיין: “למידה היא ניסיון. כל השאר הוא רק מידע.” סעודים הקרובים אליו אומרים: “הוא למד את הצורך במערכות ממשל, לא בגחמה”, ו”הוא למד לשבת, לחשוב, להרהר ואז להגיב.” גורם זר אומר: “הוא למד שלא חכם להרגיז את כולם בבת אחת.” זה פחות מצליפה, וזו יכולת אמיתית, כי הרהור הוא מה שילד רוכש כשעולמו נעשה יציב מספיק כדי לחשוב בו. אבל בבית המשטר עדיין כולא מבקרים, ו”פעם אחת הייתה מספיקה” אינו אמת מידה. Heavy lies the head: הנטל שהתכוון אליו שייקספיר, והראש בעבודתי על עריפת ראשים. ראש שיכול ללמוד יכול גם להוציא את החרב לגמלאות.
מקורות
House, Karen Elliott. The Man Who Would Be King (Harper, 2025), פרק חמש, “Heavy Lies the Head”, החל מעמ’ 69.
Shakespeare, William. הנרי הרביעי, חלק שני, מערכה 3, סצנה 1.
Callamard, Agnès. נספח לדוח הכתבת המיוחדת של האו”ם להוצאות להורג מחוץ למשפט, מהירות או שרירותיות: חקירת מותו הבלתי חוקי של מר ג’מאל חשוקג’י (2019).
Klein, Melanie. “Notes on Some Schizoid Mechanisms” (1946).
Kobrin, Nancy Hartevelt. The Jihadi Dictionary.
ד”ר ננסי הרטוולט קוברין היא פסיכואנליטיקאית וחוקרת טרור מתל אביב.
https://www.amazon.com/Nancy-Kobrin/e/B002RF9D5Y



