ד”ר ננסי הרטבלט קוברין
הטבע סולד מריק, וכך גם הנפש האנושית. ילד שאמו אינה מחזיקה אותו ייקשר לכל מי שיציע לו החזקה. חברה שמרוקנת אתהכיכר הציבורית שלה ממשמעות תגלה שמישהו אחר ממהר למלא אותה. צרפת חווה כעת את השיעור הזה.
במשך יותר ממאה שנה הבטיחה הלאיסיטה הצרפתית, המעוגנת בחוק 1905 בדבר הפרדת הכנסייה מהמדינה, ניטרליות. המדינהלא תעדיף שום אמונה ותגן על כולן. אולם עם הזמן החלו האליטות הצרפתיות להתייחס לניטרליות כאל היעדר. הנצרות, הדתשעיצבה את לוח השנה של צרפת, את הקתדרלות שלה ואת אוצר המילים המוסרי שלה, נדחקה לשולי החיים הציבוריים כמקורלמבוכה. יהודים רבים, שמצאו ברפובליקה במשך דורות ערובה לאזרחות שווה, למדו להסתיר את הכיפה מתחת לכובע במטרו. הכיכר הציבורית לא נעשתה ניטרלית. היא נעשתה ריקה, ואחר כך אלימה.
אל הריק הזה נכנסה תנועה שידעה בדיוק מה היא רוצה. ב־21 במאי 2025 הציג שר הפנים ברונו רטאיו בפני מועצת הביטחון שלהנשיא מקרון דוח ממשלתי שכותרתו “האחים המוסלמים והאסלאם הפוליטי בצרפת”. הדוח, שהוזמן באפריל 2024 על ידי קודמובתפקיד, ז’ראלד דרמנן, ונכתב בידי דיפלומט בכיר ונציב מחוז (פְּרֶפֶקְט) לאחר חודשים של סיורי שטח, זיהה את הארגוןMusulmans de France כזרוע הלאומית של האחים המוסלמים. הוא מנה 139 מקומות תפילה המסונפים לפדרציה ועוד 68 הקרובים אליה, כ־7 אחוזים מתוך 2,800 מקומות התפילה המוסלמיים בצרפת, ו־10 אחוזים מאלה שנבנו בין 2010 ל־2020. הואזיהה כ־280 עמותות בתחומי הספורט, החינוך, הצדקה והפיננסים, וכן 21 בתי ספר פרטיים ובהם 4,200 תלמידים.
מחברי הדוח לא תיארו התקוממות מזוינת. הם תיארו דבר מה עדין יותר, ולדבריהם חתרני לא פחות כלפי מוסדות צרפת: אסטרטגיה של חדירה הבונה רשתות מקומיות שנועדו לעצב את חיי המוסלמים מלידה ועד מוות. מסגדים עם שיעורי קוראן, עסקיםקהילתיים, מועדוני ספורט, שיעורי עזר וסיוע בתעסוקה, אתרי היכרויות ודרשנים ברשתות החברתיות יוצרים יחד עולם מקביל. זהבדיוק מה שריק מזמין. במקום שבו הרפובליקה חדלה להציע שייכות, האחים הציעו אותה.
יש כאן אירוניה מרה ליהודים. העסקה שצרפת הציעה לנו נוסחה עם הולדת הרפובליקה. בדצמבר 1789 הכריז הרוזן סטניסלס דהקלרמון־טונר באספה הלאומית: “ליהודים כאומה – כלום; ליהודים כפרטים – הכול.” (”Il faut tout refuser aux Juifs comme nation et tout accorder aux Juifs comme individus.”) יהודים יכלו להיות אזרחים רק אם יחדלו להיות עם. הם קיבלו אתהעסקה ועמדו בה יותר ממאתיים שנה. כיום אותה רפובליקה שדרשה מהיהודים להמיס את לאומיותם באזרחות משלימה עםתנועה הבונה בדיוק את הקהילה הנפרדת שפעם אסרה עליהם.
הכסף הלך בעקבות האידיאולוגיה. בספרם Qatar Papers משנת 2019 הסתמכו העיתונאים הצרפתים כריסטיאן שסנו וז’ורז’ מלברונו על מסמכים פנימיים של Qatar Charity, ארגון הקשור למשפחת השלטון בקטאר, ותיארו כ־140 פרויקטים ברחביאירופה – מסגדים, בתי ספר ועמותות הקשורים לאחים המוסלמים – בשווי של כ־70 מיליון אירו. קטאר מארחת זה זמן רב אתההנהגה המדינית של חמאס, מממנת את אל־ג’זירה ומזרימה כספים לאוניברסיטאות במערב. בצרפת השפעתה חדלה להיותמופשטת והופכת לבית ספר ממש בהמשך הרחוב.
מבקרי הטיעון הזה ראויים להישמע, והם מעלים טענה רצינית. מוסלמים וחוקרים רבים בצרפת טוענים שהלאיסיטה כלל לא יושמהבאופן שוויוני, אלא בחומרה הרבה ביותר דווקא כלפי מוסלמים: איסור כיסוי הראש בבתי הספר הממלכתיים ב־2004, איסורהעבאיה ב־2023, ושורה ארוכה של תקנות שכוונו ללבוש מוסלמי ולא לצלבים או לכיפות. הדוח עצמו קובע שאין שום מסמך עדכניהמעיד על רצון של מוסלמי צרפת להקים מדינה אסלאמית או לכפות את השריעה. שתי הטענות נכונות, ואף אחת מהן אינהמפריכה את הבעיה. הרוב המכריע של המוסלמים בצרפת רוצה את מה שרוצים שאר האזרחים. ובדיוק משום כך הם הראשוניםלסבול כאשר מיעוט מאורגן מתיימר לדבר בשמם, וכאשר מדינה שנטשה את שפתה המוסרית יודעת להשיב למיעוט הזה רקבאיסורי לבוש.
הנה הנקודה הפסיכולוגית שהאליטות הצרפתיות החמיצו. חילוניות הבטוחה בערכיה יכולה להכיל שונות דתית, כפי שהורה בטוחמכיל את רגשותיו העזים של ילד. חילוניות שהתרוקנה אינה יכולה. היא מיטלטלת בין שני כישלונות: ויתורים הססניים בשם הרב־תרבותיות, ואיסורים פתאומיים מתוך בהלה. אף אחד מהם אינו בונה היקשרות לרפובליקה. שניהם משאירים צעירים מוסלמיםמחפשים בית, והאחים מחכים להם עם בית מוכן.
האלימות פגעה בנוצרים וברפובליקה עצמה. ב־2016 נרצח האב ז’אק אמל ליד המזבח בכנסייה שלו בסן־אטיין־דו־רוברה.ב־2020 נערף ראשו של המורה סמואל פאטי סמוך לבית הספר שלו, משום שהציג קריקטורות בשיעור על חופש הביטוי. היהודיםמכירים את הסיפור הזה מבפנים. ב־2012 רצח מוחמד מרח רב ושלושה ילדים בבית ספר יהודי בטולוז. ב־2015 רצח מחבלארבעה יהודים במרכול היפר כשר בפריז. מאז 7 באוקטובר 2023 זינקו מעשי האנטישמיות בצרפת, והדוח הממשלתי עצמו צייןעלייה בפעילות אנטי־ציונית בחלק מהמסגדים. כשהכיכר הציבורית מתרוקנת מיהדות ומנצרות, היהודים אינם בטוחים יותר. הםחשופים יותר.
התשובה אינה החזרת כנסייה ממוסדת, וגם לא איסור כל כיסוי ראש שנראה לעין. התשובה היא שצרפת תשיב לעצמה תרבותציבורית בטוחה בעצמה, המוכנה לקרוא בשמם, בלי התנצלות, לשורשיה היהודיים־נוצריים ולמחויבויותיה לנאורות, ולהציע לכלאזרח, מוסלמים בכלל זה, משהו שראוי להשתייך אליו. רפובליקה המאמינה בעצמה יכולה לומר לא לחדירה במימון זר וכן לאזרחיההמוסלמים באותה נשימה.
ריק לעולם אינו ניטרלי. מישהו תמיד ממלא אותו. השאלה היחידה היא אם צרפת תמלא בעצמה את הכיכר הציבורית שלה, אושתשאיר אותה בידי מי שממתינים בסבלנות להשתלט עליה.
ד”ר קוברין היא מומחית ללוחמה בטרור ופסיכואנליטיקאית, בעלת תואר דוקטור בספרות אסלאמית. ספרה האחרון הואA Soldier’s Guide to Hamas’s Genocidal Psychosis: The Unconscious in Psychological Warfare – Beyond Ideology, Before Words(Atzmaut Press, 2025). כיום היא עובדת על ספרה השביעי,Between Empire and Covenant—The Jewish Bond: Lotman, The Refuseniks and The Bukharan Jews, 1977. את כל עבודתה אפשר למצוא בעמוד המחברת שלה באמזון: https://www.amazon.com/stores/author/B002RF9D5Y


