טייס המשנה של פלייידובאי — על פי הדיווחים חמאם אל-חמאמי, אזרח עומאני בן 29 — נולד לאב עומאני ולאם סורית. אמו שלאוסאמה בן לאדן, עליה גאנם, הייתה אף היא סורית — עלווית, מלטקיה. שני מקרים אינם דפוס, ואני רוצה לומר זאת בבירור לפניכל דבר אחר. אבל זהו החוט האדום של החייט שכדאי למשוך בו, משום שהשאלה שהוא מעלה אינה עוסקת בלאום. היא עוסקתבמה שאם נושאת אל תוך הקשר לפני שלילד יש שפה, ובמה שהקשר הזה נושא הלאה.
ההפנמה בשנים הבלתי נראות, מאפס עד שלוש, אינה מעבירה דרכון. היא מעבירה את מה שהאם עצמה מעולם לא הצליחה לעכל— את האימים הבלתי מעובדים שלה עצמה, את מקומה שלה בתוך תרבות שהחזיקה אותה בבטחה או לא. השושלת האימהיתשל אם סורית אינה גורם סיכון כשלעצמה. מה שחשוב הוא איך היא עוצבה מבפנים, ומה הועבר הלאה מבלי שנקרא בשמו. אףדיווח אינו נותן לה שם, רק “אם סורית”. אם המסורת הערבית חלה והוא בנה הבכור, היא תיקרא אום חמאם — אמו של חמאם — אישה שהתרבות, ואנחנו, מזהים רק דרך הבן שילדה. זוהי הזדהות אימהית בזעיר אנפין.
סוריה מחדדת זאת עוד יותר במקרה של בן לאדן דווקא. במשך עשורים תחת בית אסד הייתה סוריה בעלת בריתה הערביתהיחידה והאמינה של איראן — אירחה את משמרות המהפכה האיראניים ושימשה עורק יבשתי לחיזבאללה — אך הברית הזועברה דרך זהות שברירית. משפחת השלטון הייתה עלווית, ענף הטרודוקסי של האסלאם השיעי מן המאה התשיעית, הנחשבלכפירה בעיני תיאולוגים סונים ושיעים אורתודוקסים כאחד, ששלט במדינה בעלת רוב סוני שלא יכול היה לטעון באמת לייצגהבמלואה. אמו של בן לאדן באה מאותה קהילה עלווית. השושלת האימהית שלה לא הייתה סורית בלבד; היא עוצבה בתוך מיעוטשזכותו להשתייך הייתה שנויה במחלוקת תמיד, שביטחונו היה תלוי בברית עם מעצמה שיעית זרה, ושלטונו התמוטט מאז. אסדנפל בדצמבר 2024; נוכחותה של איראן בסוריה כמעט נעלמה; מנהיגה החדש של סוריה, אחמד א-שרע המכונה אל-ג’ולאני, גינהבפומבי את טהרן אך ממשיך להתעקש שהגולן הוא סורי, הגולן שנתן לו את שם הלוחם שלו. חרדת רדיפה שנוצרה בתוך המבנההזה אינה מופשטת. היא הידיעה המורגשת, שהועברה לפני השפה, שהשתייכות אינה בטוחה לעולם ותמיד צריך להגן עליה בכוח.
פרט הגירושין נופל בתוך אותן שנים בלתי נראות. לפי עדותה שלה, עליה גאנם התגרשה ממוחמד בן לאדן כשאוסאמה היה בןשלוש, ובעלה השני, מוחמד אל-עטאס, גידל אותו; יש מקורות המתארכים את הפרידה לזמן קצר לאחר לידתו. האם הוריו של טייסהמשנה נפרדו, והיכן בילה את שלוש שנותיו הראשונות, הדיווחים אינם אומרים. זו השאלה שהערכת איום הייתה צריכה לשאול. כךגם לגבי הזרם הדתי שלו. הדיווחים אומרים רק שהיו לו “דעות אידאולוגיות רדיקליות”; הם אינם אומרים אם עבר רדיקליזציה לכיווןזרם סוני, שיעי או משהו אחר, במדינה שכמעט מחצית מאוכלוסייתה איבאדית, אסכולה שונה משתיהן. דרכונו העומאני הגיעכנראה דרך אביו. הזדהותו הראשונית אולי עברה דרך אמו הסורית. זו השערה, לא ממצא, והעובדות החסרות יבחנו אותה: מי גידלאותו, ובבית של מי.
שאלת האיבאדים
האיבאדיות ראויה לפסקה משלה. כאחת האסכולות העתיקות ביותר של האסלאם ששרדו, היא צאצאית למחלוקת המוקדמת עלההנהגה אחרי עלי, אך נפרדה מן החוואריג’ הקיצוניים ודוחה את התווית הזו. היא גורסת שמנהיג נבחר בשל אדיקותו, לא בשלשושלתו, ושמוסלמי שחוטא בחטא חמור אשם בכפיות טובה, לא באי-אמונה. האיבאדים אינם מכריזים על מוסלמים אחרים כבוגדיםבאסלאם, וההכרזה הזו היא המהלך שעליו נשען התכפיר הג’האדיסטי. אם משפחת אביו של טייס המשנה הייתה איבאדית, כפישכמעט מחצית מהעומאנים, אז רדיקליזציה פירשה עזיבה של אסכולה עמידה לה במיוחד. אם המשפחה הייתה סונית, השאלהמשתנה. כך או כך, הזרם שממנו בא והזרם שאליו פנה הם עובדות שהתיק היה זקוק להן לפני שניתן יהיה לבחון את ההשערה עלאמו.
יש גרסת מראה לכך ששווה לציין כאגב. נשים זרות שעברו לסוריה כדי להצטרף לבנים או לבעלים שעברו רדיקליזציה — האמהותשכונו “סבתא ג’האדיסטית” בעיתונות הצרפתית, הנשים שנוסעות מאירופה כדי להיות ליד בנים הלוחמים למען המדינה האסלאמית— עושות משהו הקרוב מבנית ל“עלייה” הפוכה: לא שיבה ביולוגית ואבותית אל מקורה של אם, אלא מעבר אל ארץ שהאידאולוגיההפכה למקום שבו העצמי ה“אמיתי” והקהילה ה“אמיתית” קיימים, בפנטזיה. זה לא אותו מנגנון כמו הירושה האימהית של בן לאדןאו של חמאמי, אך זו הזדהות עם אותה גאוגרפיה נפשית, המתקרבת אליה מהכיוון ההפוך.
ואל-ג’ולאני עצמו הוא הגרסה המדינית של כל המבנה הזה. מנהיג בעל מיתוג מחודש, בחליפה, פונה למערב, שנפגש עם טראמפ, משחק כדורסל עם האדמירל בראד קופר, מפקד פיקוד המרכז של ארה”ב, יחד עם האדמירל קווין למברט, ומנהל משא ומתן עלהסדרי ביטחון עם ישראל, בעוד ממשלתו מתעקשת שהגולן נשאר סורי. המצגת והעמדה נפרדות זו מזו בבירור, בדיוק כמו אצלאדם — פנים מודרניים העטויות על תביעה לגולן שהוא לא חזר בו ממנה.
מה שהתיק משמיט
מה על העוסקים בלוחמה בטרור ללמוד מכך, בהינתן שהדבר נשען על שני מקרים והשערה ולא על ממצא? לא כלל פרופיילינג — אם סורית אינה מנבאת דבר. מה שהדבר טוען בעדו הוא שאלה אחרת, הנשאלת מוקדם יותר בכל תהליך סינון. עומאן סימנה אתטייס המשנה הזה בחשד לרדיקליזציה והרחיקה אותו מהכשרת הטיס; פלייידובאי העסיקה אותו בכל זאת, אף שלא ברור אםהחברה ידעה; התיק עליו, כמו רוב התיקים, היה מתעד אידאולוגיה מוצהרת, נסיעות, קשרים, חומרים שהיו ברשותו. דבר מכל זהאינו שואל מי עיצב את הקשר הראשון שלו, או מה האם עצמה נשאה כשלא יכלה עדיין לדעת שזה יהיה חשוב. זו אינה שאלה שגוףביטחון כלשהו יכול כיום לענות עליה. אך זו השאלה שהערכת איום מושכלת פסיכואנליטית לפחות הייתה יודעת להשאיר פתוחה,במקום לסגור את התיק ברגע שאידאולוגיה נקראה בשמה ולהניח שההסבר שלם. אחרי הכול, ניסיון החטיפה אולי היה, בעומקהעניין, שיבה אל אומי שלו.
Nancy Hartevelt Kobrin, PhD,היאפסיכואנליטיקאיתומומחיתללוחמהבטרור,הפועלתמתלאביב. https://www.amazon.com/Nancy-Kobrin/e/B002RF9D5Y


